שנים ניסיתי

הסתובבתי במרחבים של ההתפתחות האישית והרוחנית שנים.

למדתי המון וחוויתי ניסים,

אבל תמיד תמיד הרגשתי שכשיש התנגשות בין מה שמלמדים אותי למה שקורה בחיים שלי - למורים (הנפלאים!) שלמדתי מהם פשוט... לא היו תשובות.

הם חזרו על מה שהם מכירים, אמרו לי שרק צריך לנסות יותר ולא לוותר, או נתנו עצות שברמה הכי פשוטה הבהירו לי שהם לא מבינים את המגבלות האמיתיות של מציאות חיי.

עברתי קורסים מדהימים בשיווק ומכירות, באמת מדהימים! אבל אף אחד לא ידע לענות לי על מה לעשות כשהגוף נעשה משותק, וגם לא למה זה קורה.

למדתי תקשור וכל מיני סוגי הילינג אבל אף אחת לא הצליחה להסביר לי באמת למה יש פער גדול בין מה שאני יודעת ובין מה שאני חיה ואיך באמת לגשר עליו.

למדתי אינסוף קורסים על כסף ותודעת שפע וזימונים, אבל אף אחת מהמורות האהובות האלה לא הצליחה להסביר לי למה אני כל פעם חוזרת לאותו המקום.

כל התשובות שקיבלתי היו תמיד גנריות כאלה... כאילו יש רק דרך אחת וכולן כיוונו אותי למקום אחד:

תתאימי את עצמך לשיטה.

וניסיתי.

שנים ניסיתי.

ולא משנה איך סובבתי את זה -

תמיד נשאר פער בלתי נסבל בין מה שלמדתי (שהיו כלים באמת מצוינים) לבין התוצאות במציאות.

אני כותבת את זה ובוכה כי אלה היו שנים על גבי שנים על גבי שנים של נסיונות.

היום אני מבינה שהיו כמה סיבות לפער הזה ולתחושה שעם כל הרצון הטוב - המורים האלו לא ידעו לעזור לי:

1. הם לא הבינו בטראומה ולא ידעו איך היא מתנהגת ביומיום וכמה קושי היא מערימה על יישום של רעיונות מעולים.

2. הם לא ידעו לתרגם את הידע שלהם לסיטואציות חיים מורכבות ומאתגרות, למשל כמו אלה שאני חוויתי, ולהתאים אותו לקשיים הספציפיים שלי.

3. הרבה מהידע, באופן כללי, היה מאוד... כללי. הרבה רעיונות יפים, מעט "מה לעשות בפועל".

"סוד קיצור הזמן", כמו כל הקורסים שלי, הוא אחר:

אלה פרקטיקות (לא רעיונות רוחניים, פרקטיקות) שמיועדות להתאמה אישית.

שנולדו מתוך מורכבות החיים שלי.

הן לא התקבלו בתקשור, הן נכתבו בדם.

ונוסו על בשרי, על החיים של הילדים שלי, על חשבון הבנק שלי ועל הנפש הפוסט טראומטית שלי.

את הקורסים שלי כתבתי עבור עצמי כשלא מצאתי ממי ללמוד.

כתבתי אותם, ניסיתי אותם, דייקתי אותם, הצלחתי איתם - ועכשיו אני מלמדת אותם.