.png)
בכיתה ח' הגיעה מורה חדשה לערבה, כזאת שלא הכירה אותנו מאז שהיינו בחיתולים כמו רוב המורים.
אז בשעה הראשונה של היום הראשון של כיתה ח' - עשינו משחק היכרות:
ישבנו כל הכיתה במעגל וכל אחד היה צריך לומר את שמו ולמה קראו לו ככה.
כשהגיע תורי אמרתי את שמי וסיפרתי שכולנו נקראנו על שם הרים.
המורה אמרה: את יודעת מה משמעות השם כרמל?
אמרתי לה שלא.
והיא אמרה שזה גם גרגרי תבואה (תנ"ך, ספר מלכים ב) וגם שפע.
וכשהיא אמרה שפע כל הבנים פרצו בצחוק ואמרו שוואלה, מתאים.
הם התכוונו, כמובן, לזה שזה מתאים כי אני שמנה.
שיחקתי אותה כאילו לא מזיז לי, אבל באותו יום המילה "שפע" הפכה להיות אחת המילים השנואות עליי.
ובתור מי שמסתובבת הרבה במעגלי ההתפתחות האישית והרוח - המילה הזאת נזרקת לאוויר כל שניה ועושה לי איכס בגוף.
שנים חשבתי שזה כי זו מילה רוחניקית ורק לפני כמה חודשים נזכרתי במעגל ההוא, עם השפע ההוא והבנים ההם.
כשנזכרתי בסיפור הזה נזכרתי בעוד משהו -
שהיה רגע של חסד, ממש שניה, בין הרגע שהיא אמרה "שפע" לרגע שהם התחילו לצחוק:
זה פשוט הרגיש נכון!
זה הרגיש מתאים.
אני באמת הכי "שפע" שיש.
מאז שאני זוכרת את עצמי.
תמיד הייתי נדיבה באהבה, בחיבוקים, במחמאות, במגע, במתנות, בפינוקים.
גם כשהייתי מרוקנת בפנים, גם כשלא היה כסף -
איכשהו תמיד חייתי בתחושה שיש מאיפה לתת ויש מה לתת ואין שום סיבה לעצור.
כן, כבר בגיל 14.
ואני זוכרת לשניה עברה לי המחשבה בראש איזה דבר מזליסטי זה להתהלך בעולם עם שם שמשמעותו שפע.
למה נזכרתי בזה שוב היום?
לא יודעת...
אבל איכשהו נראה שזו בדיוק התזכורת שהייתי זקוקה לה היום כדי להסכים לדבר הגדול הבא שאני אוזרת אומץ ליצור.
~
אגב, אין לי מושג אם היא צדקה, אבל זה מה-זה לא משנה.
Comentários